ידועים בציבור

מושג ה"ידועים בציבור" קיים בישראל מזה שנים. מדובר בבני זוג  אשר אינם נחשבים כנשואים, אולם הם זוכים למעמד ולהתייחסות בחלק מהחוקים והפסיקות בישראל כבני"ז.

על פי חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), ביהמ"ש לענייני משפחה נחשב כפורום המתאים העונה להסדרת "סכסוך בתוך המשפחה" גם עבור ידועים בציבור אשר בפועל אינם נשואים.

 מעמדם של הידועים בציבור התגבש עם השנים מכורח המציאות,  ובא לידי ביטוי בחוקים שונים ללא כל הגדרה אחידה. ההגדרה בחוק הירושה אותה ניתן לבחור ולאמץ, היא ההגדרה הקובעת כי ידועים בציבור הם "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף".

 בני זוג הבוחרים לחיות יחדיו נחשבים כידועים בציבור וזאת מסיבות שונות כמו: סיבות אידיאולוגיות בגין התנגדות למוסד הנישואים הדתי, סיבות כלכליות בגין חשש מאיבוד זכויות פרטניות במקרה שבניה"ז יינשאו  כגון תשלומי פנסיה לאחר מות אחד מהם  או זכויות של תא חד הורי, או בגין איסורים דתיים שאינם מאפשרים נישואים לבחיר הלב, כמו למשל: כהן שאינו יכול להינשא לגרושה או לגיורת, או מקרים בהם מתקשים בני זוג לפרק את חיי הנישואים של אחד מהם, או בני זוג  שהם מדתות שונות.

הפסיקה קבעה כי  ידועים בציבור חייבים בהוכחת קיומם של שני יסודות:

א.      ניהול משק בית משותף. כאן הדגש הוא על המאמץ המשותף של שני בניה"ז לנהל משק בית ולנהל חיי שיתוף. הכוונה ברוב המקרים למקום מגורים משותף, אכילה יחדיו, לינה ביחד,  -  כאשר כל אחד מבניה"ז מקבל את הדרוש לו ותורם מכספו האישי או מעמלו את חלקו על פי יכולתו. במילים אחרות,  מדובר בחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל לאישה.

ב.       קיום חיי אישות תחת קורת גג אחת. בני זוג החיים באופן אינטימי כבעל ואישה ויחסיהם מושתתים על כבוד, חיבה, אהבה, מסירות ונאמנות שיש בהם כדי להראות כי קיימת  כוונה לקשור את גורלם אחד בשני. שני יסודות אלה שזורים זה בזה.

לאחרונה הכירה הפסיקה בבני זוג שגרו יחדיו לסירוגין בשתי דירות שונות, דבר הנחשב  ל"מגורי קפיצה"  ומכלילם בהגדרה  של ידועים בציבור.

בני זוג הרוצים להיחשב כידועים בציבור לצורך קבלת זכויות סוציאליות, זכויות ירושה ואחרות הקבועות בחוק, חייבים להוכיח כי הם ידועים בציבור. ההוכחה היא עניין שבעובדה, אותה יש להוכיח בראיות. קיים קושי בהוכחה כאשר אחד מבני הזוג  כבר נפטר או מתכחש להיותו ידוע בציבור. במקרים כאלה, נטל רובץ נטל ההוכחה על הטוען לסטאטוס של ידועים בציבור.

חוקי הביטוח הלאומי וחוקים סוציאליים אחרים מכירים במוסד הידועים בציבור לצורך ביטוח זקנה, ביטוח שארים וכיוצ"ב. ידוע בציבור שבן זוגו נפטר זכאי לעיתים לגמלה. מצבם של הידועים בציבור לעניין תשלומי מס הוא טוב יותר מבחינה כלכלית על מצבם של בני"ז נשואים (בעיקר כשמדובר בבעלי הכנסות גבוהות), כיוון שפקודת מס הכנסה לעיתים לוקחת בחשבון את הכנסתם המשותפת של בני הזוג. כללי החישוב המאוחד שהמיסוי בגינם  גבוה אינם חלים על ידועים בציבור.

זכויות הידועים בציבור מוגדרים גם   בדיני הנזיקין, דיני עשיית עושר ולא במשפט, דיני החוזים ודינים אחרים.

כאשר אחד מבני הזוג הידועים בציבור נפטר, על בן הזוג הנותר להוכיח כי ניהל משק וכי היה ידוע בציבור. עליו גם להוכיח כי אף אחד מהם לא היה נשוי לאחר, ואז  יוכל לקבל מזונות מן העיזבון.

זוגות ידועים בציבור נוהגים להכין  ולחתום על הסכם ממון ו/או הסכם לחיים משותפים, ולהחתימו בבימ"ש כדי שיקבל  תוקף של פסק דין  (אף שהסכם שכזה אינו מחויב באישור בית המשפט). 

מומלץ כי ההסכם יכלול בין היתר את חלוקת התשלומים בחיי היום יום של כל אחד מהם, תוך שמירה על זכויות הרכוש של כל אחד מהצדדים. כשיש ילדים רצוי להסדיר מראש את נושא משמורת הילדים ומזונותיהם במקרה ובניה"ז נפרדים.

עם פרידת בניה"ז הידועים בציבור, או  כאשר אחד מהם נפטר, יחול ההסדר הרכושי על פי "חזקת השיתוף". חזקה זו קובעת חלוקה שוויונית של נכסי בני הזוג שנצברו או חלוקה שווה של חובותיהם במהלך חייהם המשותפים.

ככלל זוגות ידועים בציבור ככל הזוגות מולידים ילדים, מנהלים יחדיו משק בית נורמטיבי וצוברים  רכוש משותף. לאותם בני"ז נשמרת הזכות לרשת אחד את השני בהתקיים שלשה תנאים מצטברים: הם קיימו חיי משפחה, הם ניהלו יחדיו משק בית משותף ובשעת מות מי מהם לא היה  בן הזוג השני נשוי לאחר. בעניין ירושה על פי צוואה קיימת הקשחה עם זוגות ידועים בציבור. עליהם לערוך צוואה  מפורשת ולא בצוואה משתמעת. פירושו של עניין שאם אחד מבני הזוג הותיר אחריו צוואה מפורשת ובה נכתב באופן ברור וחד משמעי כי אינו מוריש דבר לבן זוגו, הרי שאין כל משמעות לצוואה משתמעת לגבי חייהם המשותפים יחדיו. לא ברור במדויק מהו משך הזמן המוגדר לחיים משותפים כדי להיכלל בהגדרה של ידועים בציבור. בשנים האחרונות הקלה הפסיקה על הידועים בציבור וקבעה כי פרק זמן של שלושה חודשים הינו מספיק דיו כדי להיכלל בהגדרה (פסק דין היועמ"ש נגד שוקרן).